מהיכן באים רעיונות לסיפורים?

יש משהו פלאי בסיפורים, אך מעין הם באים? כיצד מגיעים לעולם סיפורי ילדים?

עבורי, הרעיונות מגיעים במספר דרכים.

אינני יודעת אם זו שיטה שכיחה, אך כבר שנים רבות כשאני מנסה להרדם בשעות הקטנות של הלילה, אני ממציאה לעצמי סיפורים - דרך להפיג את השעמום ולהעביר את הזמן עד שהשינה תחיש פעמיה ותגיע. לעיתים כאשר מתגבש סיפור מסויים שמוחי המותש חושב כי יש בו פוטנציאל, אני מושיטה יד לנייד ועם עיניים פקוחות לכדי חריצים צרים מקלידה באפליקציית פתקים את הסיפור. למחרת בבוקר כאשר אני מנסה לפענח את שכתבתי בשגיאות כתיב מרובות (ולרוב מבדרות) אני לעיתים מוצאת שם סיפור קסום ומיוחד, כזה שהגיע אלי במפתיע. 

כך הגיע לחיי סיפור הילדים הראשון שהבאתי לכתב, וסיפורים נוספים שבאו אחריו.

דרך נוספת שבה הסיפורים מגיעים אלי, הינה באמצעות שיחה: כאשר הוזמן ממני סיפור מותאם אישית או שיש במוחי אלמנטים שאינני יודעת כיצד לחברם לכדי סיפור קוהרנטי, אני שחה על כך עם אמא שלי או עם אחותי ובסיעור מוחות איתן פיסות המידע והמרכיבים השונים מתגבשים לכדי רעיונות ממשיים, אותם אני ממהרת לכתוב. 

אמנם אני הסופרת במשפחה, אך אני חבה רבים מסיפוריי ליצירתיות ולגאונות שלהן, שלעיתים רבות מוצאת דרכים לעקוף את חומת הכתיבה שלי.

הדרך השלישית, ואולי השכיחה ביותר, היא שהייה. פשוט כך: לשהות בגפי, לרוב בטבע. רבים מסיפוריי מגיעים כאשר אני מוצאת לעצמי זמן לשבת בחוץ, ללא משימות או הפרעות, ופשוט להתבונן סביבי, ולהבחין בהליכתה של נמלה במעלה גזע עץ, בעוף דורס החג בשמיים, או בחזזיות המעטרות סלע, כמו יבשות בינות אוקיינוס. 

בדרך כלל בשלב זה או אחר אני מוצאת את עצמי כותבת. לפעמים אלו רק רעיונות קטועים, פיסות של רגעים שאני חשה שיש מאחוריהם סיפור. לפעמים אלו התחלות של סיפורים שממתינים לרגע בו אוכל להשלימם. הפעמים המשמחות ביותר הן אלו בהן אני שבה מהיער עם דפי מחברת מלאים בכתב מבולגן ובמחיקות אגרסיביות, דפים הצופנים בחובם סיפור אם לא שניים או שלושה.

השראה לסיפורים מגיעה בטבע