הסיפור מאחורי הסיפורים: הפינגווין שרצה לעוף

'הפינגווין שרצה לעוף' נכתב בתקופה מאד פורה עבורי. במהלך הסגרים בקורונה (כמו המון אירועים משמעותיים בחיינו) נרשמתי לשלל סדנאות כתיבה ב zoom. אחת מהן הייתה סדנה של חודשיים בשם 'לכתוב ולסיים' בהנחייתו של רועי מליח רשף. עבדתי באותו הזמן על מחזמר והמטרה שלי הייתה לסיים אותו במהלך הסדנה.

לא רק שסיימתי את המחזמר, אלא באותה תקופה כתבתי יותר מעשרה סיפורי ילדים, שני מחזות קצרים ומחזה בינוני.

כתבתי שזו הייתה תקופה פורה? ;)

בכל בוקר יצאתי אל החצר (לעיתים אף הרחקתי אל החורש הגובל בה), חמושה במחשב נייד, בקבוק מים, וכובע מצחיה. התמקמתי תחת העץ הקבוע שלי, וכמצוות שיעורי הבית מרועי מליח רשף, כתבתי. וכתבתי. וכתבתי. העברתי שעות בחוץ בהנאה צרופה, משנה את מקום ישיבתי לפי זוויות השמש והצל הזמין.

לאחר שסיימתי את המחזמר, רועי הנחה אותי להמשיך לכתוב - כל דבר העולה על רוחי. היות והייתי בחוץ, ההשראה באה לי מכל שראיתי סביבי - פרפר כתום מרקד עם צלו, רוח בודדה המשחקת עם עלה, ענן קטן היוצא למסע בשמיים הרחבים, עץ הניצב ערום - עליו נשרו בשלכת, עוד ועוד.

כל כך נהנתי מכתיבה נטולת עכבות!

שוחחתי עם אלה, זה היה עוד לפני שהתחלנו את העבודה המשותפת על 'הצב והארנב: מי ינצח עכשיו?', ושיתפתי אותה בכל הסיפורים שכתבתי, ואלה ציינה, שאם אני מחפשת רעיונות לסיפורים, האחיינית שלה מאד אוהבת פינגווינים, ואולי אוכל לכתוב סיפור על פינגווין. 

אני לא זוכרת אחד לאחד, אבל פחות או יותר למחרת בבוקר כבר כתבתי את 'הפינגווין שרצה לעוף'.

הסיפור הגיע אלי מהר, בישיבה אחת. כנראה היו לציפורים על ענפי העץ הסמוך הכוונה כלשהי בעלילת הסיפור.

כמובן שהעבודה על ספר ילדים לא נגמרת בכתיבה - זהו השלב הראשוני בלבד - ישנם שלבים רבים הכוללים: עריכה, לקטורה, עריכה לשונית ועריכה ספרותית, וכמובן איורים ועימוד. 

אבל לכל אלו נגיע בפעם אחרת.

עד כאן הסיפור כיצד הגיח לעולם ספר הילדים 'הפינגווין שרצה לעוף'.

עד לפעם הבאה,

מעיין רוזן, ורדים וסיפורים

ספר הילדים 'הפינגווין שרצה לעוף'