עבודה בדוכן

כסופרת שספריה לא נמכרים בחנויות (80% עמלה… כנראה נגיע לזה בפוסט עתידי), דרך חשובה לשיווקם והגעה ללקוחות פוטנציאלים, הינה באמצעות הצבת דוכן. כל הזדמנות מתקבלת בברכה.

אני תמיד מגיעה מוקדם לירידים, מלווה לרוב בבן זוגי הנפלא שעוזר בהקמה, שולחן וכיסאות מתקפלים. פוסטר גדול של 'הצב והארנב: מי ינצח עכשיו?', ערימות ספרים למכירה, סימניות, מפה, פינקס קבלות - הפק"ל הרגיל. מוצאת פינה עם צל, פותחת את השולחן, פורסת מפה ומציבה בזריזות ספרים, כדי שלא תעוף ברוח. מקימה בזריזות, כבר מסוגלת לעשות זאת בעיניים עצומות, אך הלחץ וההתרגשות עדיין בשמיים.

חוויית הדוכנים היא… מיוחדת. אני ביישנית ואינטראקציות חברתיות אינן ברורות מאליו עבורי - אך תמיד טוב לתרגל ולהתפתח.

למרות הקושי שבפגישת אנשים זרים, אני כן נהנית לצפות בקהילתיות, לראות כיצד הורים מעלעלים עם ילדיהם בספרים, ובסבים וסבתות המתרגשים להכיר לנכדיהם ספר ילדים חדש.

לרוב, בירידים עירוניים, הדקות חולפות ללא תנועה רבה של מבקרים בדוכן ויש צורך להעזר בסבלנות. אך כאשר מישהו.י מגיע.ה להתבונן, ההתעניינות הכנה מחממת את הלב.

זו זכות לחזות בהתלהבות ואושר של הילדים מיצירתנו, לראות אותם מדפדפים בין עמודי הספר, חוקרים את האיורים, מתרגשים למצוא את הסודות שהחבאנו בסיפור ולומדים את המסר החשוב (כמובן שרק על רגל אחת, היות והם בכל זאת עדיין ניצבים בדוכן).

אם אתם.ן מכירים.ות יריד שיקבל אל חיקו את הדוכן הצנוע שלנו, נשמח שתכתבו :) 

עד לפעם הבאה,

מעיין, ורדים וסיפורים

דוכן בחג הספר בקרית אונו